מוכרחים להיות שמח?

השקעת, חשבת, בחרתם יחד

לקחת יום חופש כדי למצוא את המידה המתאימה, ישבת לתפור עד אמצע הלילה, נסעת בכל העיר כדי להגיע לאסוף את החבילה מאליאקספרס ….

עמדת בזמנים! על הכיסא מונחת התחפושת שכל כך רצה.

ואז בבוקר הוא עומד מול המראה ואומר: לא בא לי!

ובשנייה אחת משהו קורה, אכזבה. תסכול. אולי גם קצת עלבון,

כי התאמצת בשבילו.

רגע לפני שאת מגיבה - תעצרי

את אמא נהדרת והוא ילד נהדר

זה לא רגע של כפיות טובה, זה רגע של הצפה.

למה זה קורה להם?

הם לא ״עושים דווקא״. מאחורי הסירוב להתחפש מסתתר עולם רגשי שלם:

התרגשות שהופכת להצפה

המתח שנבנה לקראת החג מתפרק ברגע האמת לתסכול ולפעמים גם להתנגדות.

בלבול בזהות

להיות מישהו אחר, מרגיש לא נוח. המעבר מהפיג׳מה המוכרת לדמות זרה הוא לא תמיד פשוט.

פחד חברתי

מה יגידו? ומה אם יצחקו? ומה אם לא יזהו אותי? ומה אם כן?

כמה יהיו כמוני?

הבנת.

חרדת ביצוע

מה אם לא אזכה? מה אם למישהו אחר יש תחפושת יפה יותר?

זה לא נראה פתאום טוב כמו שחשבו.

כן, אני יודעת, זה עדיין מכווץ אותך

זה קורה בבוקר, כשאת בשיא הלחץ לתקתק את התחפושות

ואת כבר מדמיינת את הלגימה מהקפה הראשון שלך,

אבל חכי רגע.

את זוכרת שהתכוננת לאירוע החשוב הזה של העבודה,

מדדת שמלה בערב והרגשת מיליון דולר

ובבוקר? בבוקר הסתכלת במראה והרגשת שזה פשוט לא את.

מה היה חשוב לך לשמוע באותו רגע?

אני בטוחה שהיית שמחה לשמוע משהו כמו : ״זה בסדר, מותר להתחרט, את עדיין מהממת - העיקר שתרגישי נוח״.

מה התפקיד שלך ברגע הזה, את שואלת?

פורים הוא יום אחד בשנה. הקשר שלך עם הילד הוא לכל החיים.

ברגע שהכאוס מתחיל, הילד צריך אותך עם עיניים טובות,

מכילים, גם כשאת לא מבינה מה מפריע לו.

אין לך שליטה על מה יבחר לעשות - יש לך שליטה על איך הוא ירגיש כשהוא משנה דעה, מתלבט, בודק וזה לא קשור רק לפורים

זה כלי לחיים עצמם.

ואיך זה קשור לחיים עצמם?

הורים שמגיעים אליי להדרכות יודעים שאני מאמינה שמכל סיטואציה, קטנה - גדולה, אנחנו יכולים לעזור לילדים שלנו

למלא את הכלים שיעזרו להם בחיים.

כשהם מרגישים אותנו מאוכזבים,

הם עלולים להבין שאין מקום להתחרט,

שצריך לעמוד בהחלטה גם אם הלב כבר לא שם.

אבל אם את נשארת רגועה, לא לוקחת אישית, לא הופכת את זה למאבק - את מלמדת אותם שיעור חשוב וערכי:

בבית הזה מותר לשנות דעה, להרגיש, לא חייבים לדעת הכל.

איך נערכים נכון לבוקר של פורים?

עם הקטנים:

• נאפשר להם להתיידד עם התחפושות

• נתאר להם איך יראה הבוקר של פורים

• נשאל אם ירצו להתאפר

• מכינים שקית בגדי החלפה, לכל מקרה

  הידיעה שאפשר לחזור אחורה מההחלטה, מורידה לחץ ומאפשרת להם להבין שלא משנה מה יבחרו לעשות, יש כאן הורה יציב שלא מתמוטט מהתחושות שמפחידות אותם.

ואם בבוקר הם מתחרטים?

בודקים מה מפריע. לפעמים מספיק להוריד אביזר קטן

ולפעמים נצטרך לשחרר, כן, גם אם השקענו.

ומה עם מתבגרים?

הגיל הזה מאופיין במלחמה יומיומית על תחושת הביטחון בקבוצת השווים, כאשר המשימה המרכזית בגיל הזה היא לפתח זהות משלי. עד שזה קורה הם עסוקים בלי סוף בעצמם, בהשוואות למול קבוצת השווים וגם מחוצה לה, בייחוד בתקופת הרשתות שהוסיפה לצד הטוב שהיא עושה, הרבה בילבול.

בגיל הזה חשוב במיוחד לא להשתמש בהשקעה כקלף רגשי.

במקום ״אבל כבר קנינו״, אפשר לשאול: ״מה חשוב לך שירגיש היום?״

לפעמים הבחירה לא להתחפש היא הדרך שלהם להרגיש הכי הם.

פורים הוא חג של שמחה

ושמחה לא נוצרת מכפייה.

תנו להם להרגיש שהם אהובים ושמחים, גם בלי המסיכה.

חג פורים שמח (ורגוע)

לשיחת ייעוץ איתי