מריבות בין אחים : למה באמת לא כדאי לקחת צד?

מי התחיל? ואיך זה שאנחנו נופלות בזה כל פעם מחדש

מכירות את הרגע הזה בבית?

שני ילדים רבים

אחד צועק

השני כבר עם דמעות

ושניהם מסתכלים עלייך

ומחכים שתהיי עבורם גלגל הצלה ותכריעי

מי צודק?

מי התחיל?

ומי אשם?

גלגל הצלה כתום צף על פני המים הצלולים

מריבות בין אחים הן חלק טבעי מהחיים בבית,

וזה גם רגע מאוד טבעי כאמהות - לרצות שיהיה שקט, לרצות שהם יהיו בסדר.

אנחנו רוצות להיות הוגנות, מנסות לזהות מי התחיל,

רוצות שירגישו שאנחנו רואות הכל

ולסיים כמה שיותר מהר עם האירוע הכי מרעיש ביקום כולו.

אבל האמת היא, שדווקא ברגעים שאנחנו רוצות להיות גלגל הצלה - משהו חשוב מתפספס.

מריבות בין אחים - מה באמת קורה שם?

זה אף פעם לא רק על המשחק זה נראה כמו ריב על שלט

או על חטיף

או על מי ישב איפה,

אבל מתחת לזה

יש סיפור אחר.

הילדים שלנו לא באמת שואלים ״מי צודק?״

הם שואלים: ״איפה אני אצלך?״ וכשאנחנו מבינות שמריבות הן לא רק על מה שקרה עכשיו, אלא על הצורך להרגיש נראים, שייכים ואהובים בבית, אנחנו מחליפות משקפיים. כאלה שיאפשרו לנו לתרגם את המריבה לצורך שלהם - זה יישמע בערך כך:

את בעדי?

את רואה אותי?

אני חשוב לך? מי חזק בקשר? כדאי להיות חזק? אולי דווקא חלש? מה אני מרוויח? אולי אני מפסיד?

כשאנחנו לוקחות צד, גם אם זה הכי בצדק בעולם,

גם אם “ברור מי התחיל”

אנחנו נכנסות למשחק שאין בו מנצחים.

כי ברגע אחד

ילד אחד מרגיש שקיבל אותך

והשני — נשאר בחוץ.

זה רגע קטן בתוך סיטואציה

אבל ההרגשה שלו תהיה עוד לבנה בדרך,

ומכאן -

המריבות לא נרגעות

הן דווקא מתרבות

כי כל ריב

הופך להזדמנות נוספת

לבדוק את המקום שלו בלב שלך.

אז מה עושים?

לא מתעלמים

לא אומרים “תסתדרו לבד”

אבל גם לא הופכים לשופטת.

נשארים בתוך הסיטואציה, אבל משנים תפקיד:

במקום להכריע - אנחנו מחזיקות את הסיטואציה ומתווכות

במקום לבחור צד - אנחנו שומרות על שני הצדדים

אפשר להגיד:

אני פה

לא מחליטה מי צודק

אבל אני כן עוזרת לכם ללמוד לדבר גם כשהם לא מסתדרים.

אם יש פגיעה — עוצרים

אם צריך — מפרידים וחוזרים לשיח רגועים

ולא נכנסים לשאלה - מי התחיל?

מה הילדים ילמדו ?

מתוך המריבות הם ילמדו:

איך להגיד מה הם רוצים, גם כשהם כועסים

איך להתמודד עם תסכול, בלי לפרק את הקשר

איך למצוא פתרונות, בלי שמישהו מבחוץ יכריע בשבילם

איך להסתדר בעולם שבו לא תמיד יש מבוגר שמחליט מי צודק.

וזה לא קסם

זה תהליך, ובהתחלה אפילו יכול להיות שיהיו יותר מריבות

כי הם בודקים ומנסים להבין אם את רצינית ומתמידה בעמדה החדשה,

או שעוד רגע תישברי ותחזרי לשפוט

כשאת נשארת עקבית ונוכחת

משהו בבית מתחיל להשתנות

מוכנה לשינוי?

לא לקחת צד, זה לא לוותר על המנהיגוּת ההורית שלך

זה דווקא להפוך אותה ליותר מדויקת

פחות שופטת, יותר מחזיקה

פחות מכריעה, יותר מלמדת

וזה אולי לא מרגיש כמו פתרון מהיר

אבל זה בונה משהו הרבה יותר גדול - מערכות יחסים לחיים.

איך מריבות אחים מחזקות את מערכת היחסים?

אני רוצה להתייעץ בנושא יחסי אחים