הילד שלכם לא צריך קורות חיים

יש שעות אחר הצהריים שבהן אני מסתכלת על הלו״ז של משפחות עם ילדים צעירים וחושבת לעצמי: מתי בדיוק הם אמורים להיות בבית?

ראשון שחייה, שני ג׳ודו, שלישי חוג מדעים, רביעי חבר, חמישי אנגלית.

ואני לגמרי מבינה איך זה קורה - אנחנו רוצים לתת להם, לחשוף אותם לדברים חדשים, לפתח את מה שהם טובים בו, לאפשר להם לנסות ובעיקר, להרגיש שאנחנו נותנים להם את כל מה שאנחנו יכולים.

ואם הם גם אוהבים את החוג, טובים בו, וכל החברים הולכים - בכלל קשה לנו לוותר

רק שבתוך כל ה״לתת להם״ הזה, לפעמים לא נשאר להם מקום פשוט להיות ילדים.

גם לא לעשות כלום, זה משהו

לחזור הביתה, לזרוק את התיק בכניסה, לפתוח את המקרר ארבע פעמים בלי סיבה, להשתעמם קצת,

להמציא משהו, לריב עם האח, להשלים, לשכב על הספה או פשוט לא לעשות כלום.

אנחנו לפעמים מסתכלים על אחר צהריים ריק וחושבים שצריך למלא אותו

אבל דווקא הזמן הזה, שאין בו פעילות מאורגנת ומבוגר שמפעיל, מאפשר לילדים לפגוש משהו חשוב מאוד - את עצמם

לחשוב על מה בא לי לעשות עכשיו? איך אני מעסיק את עצמי? מה קורה כשקצת משעמם לי? האם אני מסוגל למצוא פתרון בלי שמישהו מיד מציע לי אחד?

אלה גם כישורים לחיים והם לא נלמדים בחוג

ויש עוד משהו שווה לחשוב עליו לפעמים השעמום של הילדים קשה דווקא לנו, כי ברגע שילד אומר ״משעמם לי״, אנחנו מיד מרגישים שצריך לעשות משהו : להציע רעיונות, להזמין חבר כאילו שאם הוא משתעמם, אנחנו לא עושים מספיק בהורות שלנו.

ואולי גם בגלל זה כל כך נוח לנו כשאחה״צ כבר מתוכנן ומדוקדק מראש ?

רק שלא כל ״משעמם לי״ הוא בקשה שנפתור משהו, לפעמים אפשר פשוט לתת להם זמן לגלות בעצמם מה הם יכולים לעשות.

ומה קורה לנו בתוך כל הלו״ז הזה?

לעומס של הילדים יש עוד צד - אנחנו הזוג, עוד לפני שהפכנו להורים שאנחנו.

אחר הצהריים הופך מהר מאוד למרוץ של: מי לוקח? מי מחזיר? איפה הבקבוק? לקחת את התיק? למה עוד לא התקלחת? ומה נאכל בדרך כי שוב כבר מאוחר?

ובלי שהתכוונו, שני הורים הופכים לצוות הפקה מאוד יעיל, אנחנו מתאמים, מסיעים, אוספים, מחלקים בינינו משימות - רק שלפעמים, תוך כל התפעול הזה, כמעט לא נשאר זמן להיות זוג.

לא כל אחר צהריים צריך להיות זמן איכות משפחתי מהסרטים.

לפעמים מספיק שיש בית

יש זמן

ואף אחד לא צריך לצאת ממנו בעוד עשרים דקות.

כמה חוגים ילדים צריכים ומתי זה יותר מידי?

אז כמה חוגים ילדים צריכים? בעיניי, אין מספר אחד שמתאים לכולם. מה שחשוב הוא לראות איך הילד מרגיש בתוך השבוע שלו. יש ילד שנהנה משלושה חוגים בשבוע והם ממלאים אותו,

ויש ילד ששני חוגים כבר משאירים אותו מותש ולכן בעיניי, השאלה היא בכלל לא כמה חוגים יש לילד שלכם.

השאלה היא אם בתוך השבוע שלו נשאר גם מקום שאין בו שום דבר -

מקום להשתעמם, לשחק, להיות עם חבר בלי פעילות מתוכננת, להיות איתכם, להיות לבד.

ועוד דבר שווה לבדוק - האם בתוך השבוע המשפחתי שלכם נשאר זמן שבו אתם לא רק צוות ההפקה של הילדים?

לפני שאתם נרשמים לעוד חוג

לא צריך עכשיו לבטל חוג וגם לא להרגיש שעשיתם משהו לא נכון אם השבוע שלכם עמוס,

רק שווה להסתכל רגע על מערכת השעות המשפחתית ולשאול :

האם הילד שלי נהנה מהקצב הזה או בעיקר עומד בו?

האם נשאר לו זמן חופשי אמיתי?

האם נשאר לנו זמן להיות יחד בלי למהר לדבר הבא?

והאם אנחנו בוחרים את החוג הזה כי הוא באמת נכון לו - או כי קשה לנו להשאיר משבצת ריקה?

כי שחייה, כדורגל, ריקוד ואנגלית יכולים לתת לילדים המון אבל גם אחר צהריים פנוי הוא לא זמן שהתבזבז.

לפעמים דווקא שם מתפתחים הדברים שאנחנו כל כך רוצים לתת להם : שיחה בזמן רגוע, עצמאות, יצירתיות, יכולת להתמודד עם שיעמום

ובעיקר התחושה הפשוטה הזאת שהבית הוא לא רק המקום שעוברים בו בדרך לדבר הבא

הוא גם מקום שאפשר פשוט להיות בו.