הבית הוא המקלט האמיתי, מדריך להורים ברגעים של אי ודאות

אני כותבת לכם מאתונה.

כרגע לא ברור מה סטטוס הטיסה שלי חזרה, אבל אני מבינה שכנראה אצטרך לשהות כאן מספר ימים נוספים עד לטיסת החילוץ.

ארבעת הילדים שלי בבית, והלב שלי חצוי בין המרחק הפיזי לבין הדאגה הגדולה והרצון להיות שם איתם, בתוך מציאות מאתגרת

ולא הגיונית שנכפתה על כולנו.

לכאורה כבר התרגלנו למציאות הזו,

אבל בכל פעם שהיא חוזרת – היא שוב מטלטלת ומערבבת את הקלפים, את מה שהצלחנו לייצב ולשפר.

אין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ, אבל יש לנו השפעה רבה

על מה שקורה עכשיו בתוך הבית, ובלב של הילדים שלנו.

הילדים פוגשים את המציאות דרככם

הילדים מסתכלים עלינו כדי להבין עד כמה מסוכן או מפחיד בחוץ. הם פוגשים מציאות לא רצויה, אבל בעיקר הם פוגשים אותנו – את המשענת שלהם. הם לא צריכים שנדע הכל, הם פשוט צריכים שניהיה שם ונענה על השאלות שמטרידות אותם.

מסיכת החמצן שלכם - קודם אתם

לפני הכל, תבדקו מה אתם צריכים כדי להיות פנויים אליהם.

אם יש עוד מבוגר בסביבה, קחו כמה דקות לעצמכם.

תתרכזו בפעילות שעושה לכם טוב - כוס קפה, האזנה למוזיקה, שיחה עם חברים.

אנחנו לא יכולים להיות עוגן כשאנחנו בעצמנו בהצפה.

מה פחות יעזור עכשיו?

חדשות ברקע בלי סוף: הילדים סופגים את הדרמה גם כשהם נראים עסוקים.

שיחות טלפון דרמטיות עם הדודה כשהם צמודים לכם.

ייפוי המציאות בצורה לא אמינה: הילדים מרגישים הכל, ועדיף אמת פשוטה ומותאמת גיל מאשר בלבול וחוסר אמון.

מה כן יכול לחזק?

הסבר קצר ופשוט: לענות לשאלות בכנות ובפשטות, בהתאם לגיל.

להחזיק בתקווה: להזכיר שיש מי ששומר עלינו ושיש מערכות שמגנות.

להיות מנהיגים: ״אני כאן, ואתה יכול לשאול אותי הכל״

עוגנים קטנים שעושים הבדל: בימים של אי-ודאות,

שגרה היא התרופה.

כן, זו שגרה אחרת אבל היא צריכה להיות כזו ששומרת על עוגנים קבועים ככל שניתן : לאכול יחד, זמן מסך, זמן טלויזיה, מוזיקה וכל מה שעושה לכם טוב.

אם יש לכם ילדים גדולים, תנו להם תפקיד בעזרה עם הקטנים, זה יסייע להם להרגיש בעלי ערך ומשמעות.

ארזתי את התשובות לשאלות הנפוצות :

איך לדבר עם ילדים בזמן מלחמה?

ילדים צריכים הסבר אותנטי, פשוט ותואם גיל. אפשר להגיד : כמו שחברים ואחים רבים, גם מדינות רבות, וכשמדינה רבה,

ככה זה נראה - זו מלחמה.

אנחנו לא אמורים לדעת הכול, כן מחוייבים להיות קשובים לחשש ולשאלות שעולות.

מה עושים כשהילד מפחד מאזעקות?

קודם כל נותנים מקום לרגש. זה בסדר והכי טבעי לפחד - לא סביר בשום צורה להתעלם/ללעוג על הרגשת הפחד.

אפשר להסביר מה קורה - היתה אזעקה מקדימה ועוד מעט תהיה עוד אחת.

להזכיר שיש מי ששומר ומגן עלינו - הצבא שלנו חזק

והכי חשוב - אנחנו יחד בזה.

איך מחזקים ילדים בזמן חירום?

עוגנים של שגרה עד כמה שאפשר בגמישות לסיטואציה.

ארוחות מסודרות, זמן מסך, זמן משחק, זמן רביצה, זמן חטיף.

הילדים לא יזכרו רק את האזעקות, הם יזכרו איך הרגשנו לידם,

איך הסתכלנו להם בעיניים ואיך נשארנו המבוגר האחראי בתוך הבלבול.

אין לנו שליטה על המציאות בחוץ,

אבל יש לנו השפעה עמוקה על האקלים בבית.

מחבקת חזק,

שירי